ביקור חברות משני מועדוני אחות 14-19 במרץ 2011

למועדוננו שלושה "מועדוני-אחות": טונסברג בנורבגיה (בנובמבר 2008 ארחנו שתיים מחברותיו), מיינץ בגרמניה, וסטאפורד באנגליה. בין שתי האחרונות יש קשרי "אחווה", כך שנוצר "משולש אחווה". לכן הזמנו שתי חברות מכל מועדון להתארח בישראל.

התכוננו לביקור כאל מבצע. "צוות האירוח" הגדיר את המשימות וקבע את אייושן: האירוח בבתים, המסלול, סדר הימים השבועי, לוח זמנים יומי, הליווי וההדרכה, אמצעי התחבורה, פרטי אירוע קבלת הפנים ואירוע הפרידה, קבלת- שבת משפחתית, מפגשים עם סורופטימיסטיות ממועדונים אחרים. הפקנו לקחים מאירוח הנורבגיות ושאפנו ל"אפס תקלות".

האורחות נחתו בערבו של יום א', 13 במרס, למשך שבוע, והתארחו בבתי חברות. את היום הראשון הקדשנו לעירנו חיפה. לאחר מזג האוויר הסוער התבהרו השמיים, זרחה שמש אביבית חמימה, והראות הייתה צלולה. ממרומי הכרמל נפרשו העיר והמפרץ.

לחץ על תמונה להגדלה

ב"מרכז כרמל" התכבדנו בארוחת צהריים. מאז היווסדו מנהלות אותו סורופטימיסטיות שתמיד שמחות לארח סורופטימיסטיות מחו"ל ולספר על פעילותו.

בערב, בקבלת הפנים, לכל חברה הוצמדה מדבקה עם שמה, כך שהאווירה הפכה במהרה ידידותית. לפני הכיבוד ברכנו, בעברית ובאנגלית, את "ברכת- המזון" שלמדנו מהסורופטימיסטיות הניגריות שבקרו ביולי 2010. לאחר סבב ההיכרות (שם ומקצוע), האורחות סיפרו על פעילות מועדוניהן, ואנחנו סיפרנו על שלנו. מאחר שלמחרת נקבע טיול לנגב והשכמה מוקדמת, תכננו לסיים מוקדם, אך אירמגארד סיפרה על תוכנית בית-כנסת חדש במיינץ, שנבנה על מקמו של ביה"כ שנהרס בליל הבדולח. היא הציגה תמונות שלו, ונסחפנו בלי לחוש בשעה המתאחרת. סיימנו ב"התחייבות", שגם אותה אימצנו מהניגריות, והאורחות אהבו ואימצו את שני הנוסחים למועדוניהן.

תכנון המסלולים התבסס על מסגרת האירוח של החברות הנורבגיות, עם שינויים קלים. הוא הקיף את הנגב ובו הכרות עם קיבוץ ומפגש עם נשים בדואיות משכילות ועצמאיות.
הגליל הנוצרי – סובב כנרת ונצרת,
הגליל המערבי שכלל ביקור במוזיאון בלוחמי הגיטאות, ועד ראש הניקרה וגבול הלבנון כולל ביקור בקיבוץ ראש הניקרה.

בחזרתנו מהגליל, חנה הזמינה אותנו לארוחת ערב במסעדת בייגל במרכז חורב

בשפלת החוף, בקרנו בזכרון יעקב ובקיסריה.
ירושלים העתיקה והחדשה מפגשי הגבולות עם סוריה-ירדן, ועם לבנון, זיכרון-יעקב וקיסריה, וגם נוף ופריחה. אפשר להכתיר זאת "ישראל – המיטב בשבוע". כשניתן, שמחנו להיפגש עם חברות ממועדונים אחרים.

בערב הפרידה התארחנו לארוחת הערב בביתה של מתאמת רצון טוב והבנה בינ"ל יהודית ברוש.

בחיי יומיום יחסים מתפתחים לאיטם, וידידות נבנית בהדרגה, אך בסיומו של השבוע המשותף חשנו שעשינו "קפיצת דרך". הרגשנו בנוח, בלי גינונים, אפילו מתגעגעות לפגישה ביום הבא.

מעבר לסקרנותן לראות את ישראל והישראלים, גם כתיירות, ורצוננו לארח באופן מושלם, זו הייתה חוויה חברתית ואישית מרגשת לכל אחת מאיתנו, ולכולנו כמועדון. בכל נושא האירוח, מראשיתו ועד לסיומו, בלטה עבודת-צוות ונכונות של כולנו לתרום, ורתמנו גם בני משפחה. זה היה המתכון המנצח שהוביל להצלחת הביקור. אישור להרגשתנו היה המשוב הנרגש ואסיר התודה בדברי הפרידה של כל אחת מהאורחות, בערב הפרידה.

סיימנו בשיר שמילותיו הותאמו ללחן ידוע (גם הוא מהניגריות) "אנחנו אחיות, הטובות ביותר, משרתות את האנושות, מביאות תקווה...בואו הצטרפו אלינו, אל עולם של אחווה..."