המועדונים שלנו:
דף הביתפרויקט חדש למועדון נתניה
 
פרויקט חדש למועדון נתניה
 
פרויקט חדש למועדון נתניה

"החצר הנשית", סניף החצר הנשית בנתניה הוקם בשנת 2013 וממוקם בחפציבה שבשכונת ותיקים. המקום ממומן ע"י משרד הקליטה והרווחה, הקרן לפיתוח שירותים מיוחדים לנוער בסיכון, משרד הרווחה ועיריית נתניה.
החצר הנשית פועלת במספר מקומות בארץ וערכיה הם צדק חברתי ושוויון הזדמנויות וכן מימוש עצמי של הבנות בהתאם לרצונותיהן וצרכיהן ללא תלות במוצא הלאומי או העדתי.
בשכונת חפציבה מתגוררים כיום כ 270 משפחות, ברובם בני העדה האתיופית.
החצר הנשית עוזרת לנשים בגילאים 12-25, המקום פתוח שלוש פעמים בשבוע משעה 10:00-20:00 ובימים האחרים יש פעילויות אחרות, בדרך כלל פעילויות שהבנות צריכות ומבקשות כמו קורס תיאוריה, קורס הכנה ללידה, קורס ציפורניים, סדנאות ועוד...
המקום מהווה פינה מחבקת לכל מי שמרגישה צורך באוזן קשבת ויד תומכת. הבנות מקבלות עזרה בלימודים, בהכנה לבגרויות, בהכוונה, ובארוחות חמות אותן הן עצמן מבשלות יחד עם מתנדבת תורנית.
"החצר הנשית" מנוהלת ע"י נילי חומדן עו"ס במקצוע יחד עם מור תירם וצוות של עובדות סוציאליות ומתמחות בתחום. זו לא מסגרת מחייבת, וכל בת יכולה להגיע בימי הפעילות ולחבור לקבוצת הבנות.
מועדון הסורופטימיסט נתניה, אימץ את "החצר הנשית", ויוזם מידי פעם פעילות בקרב הבנות הצעירות והבוגרות, הרצאות בנושאים שונים, סדנאות עזרה הלימודים והגשות עבודות .בשנים האחרונות, הדגש בעיקר בפעולות תרבות כגון: יציאה להצגת תיאטרון בתל אביב וביקור במוזיאון. כמו כן גם בוחר להעניק מלגת לימודים מיוחדת לאחת הבנות, על פי המלצת מנהלת המועדון.
במפגש שהתקיים לפני שבוע, התכנסנו כל חברות המועדון (ללא נוכחות הבנות) כדי להתעדכן על פעילות של הבית, ועל תכניות, צרכים ותיאום ציפיות במסגרת הפעילות.

חלק המרכזי וגולת הכותרת של הערב, שלשמה התכנסנו היה צפייה בסרטון בנושא: "סליחה על השאלה?", בעקבות תכנית בטלוויזיה מאוד פופולרי שהנוער רגיל לצופות.
את הסרטון צלמה, ערכה והפיקה ג'ני אוליאנוב, אישה רבת פעלים, שבין עיסוקיה הרבים מקדישה זמן לפעילות התנדבותית. (את החיבור בין ג'ני לחצר הנשית עשתה חברתנו שוש פרנקל).
תוצאת הסרטון ברמה גבוהה מאוד! וחבל שהבנות לא מאשרות הפצתו לגורמים שונים ומגוונים.           
בסרטון צפינו בשש בנות ממוצא אתיופיות בראיון נוקב על תחושות, השקפות והתייחסות לנושא קבלת העדה האתיופית בקרב הציבור הישראלי. כל אחת הקריאה בתורה שאלה מסוימת מתוך כרטיסיה, והביעה את רחשי ליבה בסוגיה הנדונה. יש לציין, שהדעות היו שונות ומגוונות, אך המסקנה הבלתי מעורערת הייתה אחת: אכן קיימת אפליה על בסיס גזעני בקרב הציבור הישראלי.
כמו כן גילינו, שגם לנו יש כינוי בפי האתיופיות: ישראלי מכונה נֶץ' – לָבָן.
הסרט מרשים, מאיר עיניים, מרגש ומעציב. בשיחה לאחר הסרט, אי אפשר היה שלא לקשור את הראיון עם האירועים במשך העשור האחרון: הפגנות בני העדה האתיופית נגד ההתייחסות המפלה (במיוחד של המשטרה), והאירוע הטרגי שבו נורה נער אתיופי בידי שוטר.
ואנחנו, שלמדנו רבות מהבנות שרואיינו בסרט, יצאנו בהרגשה של: כמה חבל..