המועדונים שלנו:
דף הביתחנה שליטין- סורופטימיסטית
 
חנה שליטין- סורופטימיסטית
 
חנה שליטין- סורופטימיסטית

לחנה, חברת המועדון שלנו, יש כמה וכמה סיפורי סורופטימיסט מעניינים.                                          
סיפור יפה במיוחד, שמדגים את שיתוף הפעולה הבינלאומי, שאפשרי רק בסורופטימיסט, הוא הסיפור על הבאר בעיר שפהאוזן בשוויץ: בשנת 2008, כשהוכרז על נושא המים כפרוייקט של האירגון העולמי, פנתה נשיאת המועדון בשפהאוזן בקריאה לכל המועדונים לייעץ לה איך לחגוג באותה שנה את יובל ה-50 למועדון. חנה, שהכירה את העיר בשנים עברו, זכרה שיש בה כמה בארות עתיקות. היא כתבה לנשיאה והציעה לה לשפץ באר אחת, להחליף את מתקני האינסטלציה, ולחדש את זרימת המים בצינורות. חברות המועדון בחרו בבאר יפה במיוחד, מול בית העיריה, ולידה – פסל וילהלם טל. חנה הוזמנה כמובן לחגיגת היובל ולטקס חנוכת הבאר המחודשת. מכיוון שלא יכלה להגיע – שלחו לה צילום של נשיאת המועדון על רקע הפרוייקט היפהפה.
חנה היא פרופסור למיקרוביולוגיה, שעסקה במחקר ובהוראה שנים רבות בטכניון בחיפה, במכון ויצמן ברחובות, באוניברסיטה העברית בירושלים, ובאוניברסיטאות בקליפורניה ובמדינת אורגון בארצות הברית. אבל עד היום, אף כי פרשה לגימלאות כבר לפני שנים רבות, היא לא מפסיקה להיות פעילה, ליזום פרוייקטים במועדון, להציע לחברות המועדון רעיונות לפעילות, ולעודד עשייה, ותמיד בהתאמה מלאה לעקרונות הסורופטימיסט!
ויש לכך דוגמאות רבות: לחנה, לאור ההיסטוריה המקצועית העשירה שלה, חשוב מאוד לעודד בנות צעירות לבחור במקצועות טכנולוגיים, לעודד התמחות במדעי החיים ובמחקר מדעי. עוד בהיותה חברת מועדון נווה שאנן בחיפה, (בשנים 1982-1997), הציעה לחברות המועדון לתת מילגות לתלמידות שלומדות מקצועות כמו הנדסת חשמל, הנדסת קירור ועוד, בביה"ס להנדסאים בעיר.
מזה מספר שנים שחנה מציעה שכל המועדונים בארץ יתרמו למילגה אחת רצינית לסטודנטית או לדוקטורנטית למדעים טכנולוגיים, כדי לתת דחיפה רצינית למחקר בנושא שתואם את אחת ממטרות הסורופטימיסט, כמו איכות הסביבה, מים, וכד'.
לחנה יש רעיון יפה שטרם הגיע למימוש: חברות הסורופטימיסט, בעלות מקצועות ממדעי החיים והטכנולוגיה יכולות לשוחח עם תלמידות בבתי ספר תיכוניים, בשלב בו הן נדרשות לבחור מקצוע עיקרי, או לאחר השרות הצבאי, כשהן שוקלות מה ללמוד באוניברסיטה או במכללה – ולנסות לעודד אותן כדי שלא יחששו ויירתעו מלבחור במקצועות שנחשבים ל"גבריים", מעין mentoring. אגב, חנה עצמה, לאורך הקריירה שלה, נתקלה בגברים בעמדות מפתח שלא היו מוכנים לקבל את העובדה שאישה רוצה לעסוק במחקר במדעי החיים. היה פרופסור באוניברסיטה ידועה בבריטניה שסרב לקבל נשים לפוסט-דוקטורט. היה גם פרופסור ידוע בארץ שהביע דעות מאוד לא "סורופטימיסטיות" באשר
לשילוב נשים במחקר שלו. חנה, אגב, הצליחה להתגבר על המחסומים האלו, כמו על קשיים רבים שנערמו על התקדמותה המקצועית, כשמצאה מקומות שכן הואילו לתת לה הזדמנות להוכיח את יכולותיה, ואין להמעיט בחלקו הרב של בן-זוגה, יחיאל, שידוע כ"סורופטימיסטר" ותיק, שידע לעודד אותה בשעות שלהתלבטויות קשות, לתת כתף, ולשכנע אותה להמשיך במחקר ובהוראה, תוך שגם הוא מתקדם במסלול דומה ומקביל לה.
במשך השנים יזמה חנה מספר הרצאות בנושאים של איכות הסביבה, זיהום המים והמזון, זיהום האוויר, מיחזור מים אפורים, נושאי רפואה ובריאות. חברות מועדון גבעתיים נהנות כל השנים מ"העשרה" ברמה אקדמית ממש, אם זה בנושאים של סמני סרטן, גנטיקה מולקולרית, או חיידקי מעיים ועוד... חלק מההרצאות אורגנו במסגרת המועדון, וחלקן – במסגרת רחבה יותר של מספר מועדונים, ותמיד, כמו אצל חנה, זה לא נגמר בהרצאה, ומלווה בעשייה ממשית: אם זה פרוייקט של חלוקת מיכלים לאיסוף סוללות משומשות לבתי עסק בגבעתיים, אם זו השתתפות בפרוייקט מים בבי"ס של הנכד שלה, אם זה בכתיבת מכתב למפקח הכללי במשרד ראש הממשלה בנושא איכות הסביבה וזיהום האוויר, או בכתיבת מכתב לשר להגנת הסביבה בנושא זיהום האוויר בחיפה.
מאוד אופייני לחנה לעודד מתן מילגות לסטודנטיות, עם העדפה של נשים שלומדות מקצועות "גבריים", אבל פעם אחת חרגה ממנהגה, ולאחר מבצע "צוק איתן", התקשרה לקיבוץ נח"ל עוז, ובקשה מהם להמליץ על חברה שרוצה ללמודמקצוע, או לעשות הסבה, מפני ששמעה, כמו כולנו, על המצב החברתי הקשה שנוצר לאחר המלחמה. כולנו שמענו – אבל חנה פועלת!! ואכן, איתרו עבורנו חברה שהחליטה עם משפחתה להישאר בקיבוץ על-אף המצב הקשה, ונענתה לצורכי המשק להכשיר מנהלת חשבונות, וכך זכתה במילגה של מועדון גבעתיים למימון הלימודים.
אין לשכוח, שהפעילות של חנה במסגרת מועדוני הסורופטימיסט, קודם – חיפה נווה שאנן (1982-1997), ואחר-כך – מועדון גבעתיים (1998 עד היום), היוותה רק חלק קטן מהווייתה. חנה זכתה לבצע את המחקר שלה לקבלת הדוקטורט בהנחייתו של פרופ' אפרים קציר ז"ל במכון ויצמן, בנושא של התפתחות נגיפים תוקפי חיידקים. כשעברה לטכניון במשרת חוקרת ומרצה, המשיכה במחקר באותו נושא, עברה בשנת 1972 לתחום אחר בביולוגיה מולקולרית (תאי שמר אפיה), ובשנת 1985, החליטה לעשות מפנה, ולעבור למחקר בתחום ההנדסה הגנטית, אימונוכימיה וחקר תאי סרטן. חנה, ביחד עם קבוצת חוקרים מבי"ח רמב"ם, אונ' בן-גוריון והאוניברסיטה העברית הצליחו לבודד חלבון שבעזרתו אפשר לאבחן תאים סרטניים באמצעות בדיקת דם!!!
אין פלא, אם כן, שחנה שמחה כל השנים לתרום מהידע ומהניסיון האקדמי שלה גם לאיגוד, ובמשך שנים רבות היתה פעילה בוועדת המילגות של האיגוד, בוועדות אחרות באיגוד, וכשהתעורר הצורך – עזרה רבות גם להערכת בקשות למילגות של הפדרציה.    

בעיני, חנה מצטיינת תמיד כסמל לחברות באיגוד הסורופטימיסט, לעשייה מבורכת, ליוזמה, לחשיבה, להתגייסות בשעת הצורך, להושטת יד ולחברות טובה. אני מאחלת לה עוד שנים רבות של פעילות, בבריאות טובה, בחיק השבט המשפחתי המפואר של ילדים ונכדים שהיא מטפחת עם בן-זוגה.