המועדונים שלנו:
דף הביתלאה ויסברגר בת 92 ממועדון רמת גן, מספרת על עצמה
 
לאה ויסברגר בת 92 ממועדון רמת גן, מספרת על עצמה
 
לאה ויסברגר בת 92 ממועדון רמת גן, מספרת על עצמה

בשנת 1980  הצטרפתי לארגון הסורופטימסטיות. מאז החל מסע מרתק ומעניין הנמשך עד עצם היום הזה.
הרקע שלי כאחות בתחום בריאות הציבור היה המנוע המרכזי לפעילותי בארגון בתחילת הדרך ועסקתי בנושאים שבתחומי הבריאות: ארגנו חוגי בית בנושאים חדשניים שבתחום הרפואה והתרופות והזמנו רופאים ומומחים למפגשים אלה כמו כן השתתפו אורחים מארגונים שונים ומוזמנים נוספים.
בשנת 1984 נבחרתי לכהן כנשיאת מועדון רמת גן. משימתי הראשונה בשיתוף החברות, הייתה להגדיל את היקף החברות במועדון וזאת על ידי גיוס חברות חדשות. באותה עת עשינו מאמץ לסייע לעולים החדשים שהגיעו מרוסיה וקיימנו קונצרט חגיגי שכל הכנסותיו היו קודש למשפחות העולים הנזקקים.
הייתה באותה עת עוד פעילות מרגשת שנעשתה בשיתוף ארגון "אנוש". ארגנו עבורם טיולים בארץ. בנוסף, עודדנו אנשים לרכוש מהם בתשלום עבודות עץ שנבנו בנגריית  סניף "אנוש" ר"ג.  בחגים דאגנו לחגוג איתם ולתת תחושת משפחתיות.
ארגנו מתוך ארגון "אנוש" תערוכות לאמנים שונים שזכו להצלחה וכך העצמנו את מקומם בחברה.
מעל לכל דאגנו לספק תמיכה אישית ואנושית (גם כספית) לכל מי שנזקק לכך.
כיהנתי בתפקיד היו"ר 3 קדנציות בסיפוק רב וראיתי בעבודתי זו שליחות חשובה.
בהמשך עסקתי גם במתן מלגות להמשך לימודים של בני נוער.
לאורך השנים עסקתי גם בעבודות התנדבות נוספות:
• י.ע.ל – כאחראית על מערך המתנדבים של י.ע.ל בבית החולים תל השומר
• ארגון יוצאי לודג' - פעילות שוטפת בוועידת הביקורת ובארועי הארגון
• ארץ ישראל יפה – פעילות במסגרת הוועדות השונות
• הרצאות בנושאי בריאות במועדוני גמלאים
• טלוויזיה קהילתית – הפקת עשרות סרטים קהילתיים בקשת רחבה של נושאים


ועוד כמה מילים של שיתוף על חיי האישיים:
נולדתי בלודג' שבפולין בשנת 1924 למשפחה נפלאה עם אחות בוגרת ושני אחים קטנים. המלחמה קטעה הכול. הייתי בת 15 כשפרצה המלחמה ועברתי את דרך הייסורים של השואה. איבדתי את כל משפחתי למעט את הנקה אחותי שיחד עלינו ארצה בתום המלחמה באוקטובר 1945.
התחלתי חיים חדשים בישראל. למדתי בבית ספר לאחיות ומכאן מקצוע זה הפך לייעוד חיי. בשנת 1948 הכרתי את בעלי יהודה ויסברגר ז"ל ואתו הקמתי בית בישראל. את ראשית דרכנו עשינו בניהול "שער העלייה" – מחנה מעבר לעולים בחיפה ששימש כמעבר בתקופת העלייה ההמונית.
במשך השנים נולדו שלושת ילדינו ועם הזמן הצטרפו שבעה נכדים ושלושה נינים. זכינו... בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים נשלחנו לארה"ב נוכח גל העלייה הגדול ששטף את יהדות אמריקה. עבדתי שם בהתנדבות בבי"ח בית ישראל ובמקביל למדתי הפרעות בתקשורת.
בשנת  1977יצאנו שוב בשליחות העלייה והפעם למזרח הרחוק וגרנו בבומביי אשר בהודו. במהלך השליחות בשנת 1979 נפטר בעלי יהודה ז"ל במהלך ניתוח לב שכשל.
עוד לפני זה הצלחנו להעלות ארצה בהתאם להחלטת הממשלה קבוצה של כמה מאות פליטים ויאטנמים שנשלחו על אוניות  ללב ים. רוה"מ דאז, מנחם בגין הורה להציל כמה מאות פליטים שיש להם סיכוי לבנות חיים חדשים בישראל.
בהמשך ליוויתי קבוצות נוער במסעות שורשים לפולין ואני שומרת עימם קשר עד היום. עסקתי באינסוף פעילויות התנדבותיות למען הקהילה, למעשה עד היום. אני מתגוררת  בדיור מוגן 'עד 120' ברמת החייל וגם כאן אני תורמת לקהילה בקשת רחבה של נושאים: מסייעת לדיירים החדשים בקליטתם במקום בתקופה הראשונה, תורמת עבודות יד לקישוט הבית בפרויקטים מיוחדים ועוד ועוד. ובעיקר מתכננת להקרין לחבריי לבית מעט ממאות הסרטים שהפקתי במסגרת הטלוויזיה הקהילתית. אני פעילה ויוצרת ורוצה לסייע לכל מי שזקוק לתמיכה.
אני מאמינה באדם, בחמלה ובעזרה הדדית. אלה היו נר לרגליי כל חיי בכל קשת העשייה הרחבה שלי.