המועדונים שלנו:
דף הביתסיפורו של אימוץ
 
סיפורו של אימוץ
 
סיפורו של אימוץ

סיפורו של אימוץ
מאת ערה בן-יהוידע, מועדון גבעתיים

אז כך זה התחיל: חברה אחת מהמועדון שלנו עבדה עם עולה חדש מקובה. זאת חברה שמקשיבה
בדרך כלל באוזן מאוד סורופטימיסטית. וכשמקשיבים כך – כנראה ששומעים יותר, והאוזן שלה
איתרה מצוקה גדולה, מתחת להיסוס הרב – כי האיש לא שש לחשוף, כי הוא לא רגיל לזאת, כי יש לו כבוד עצמי, כי הוא רופא במקצועו, ואשתו אחות במקצועה, ומעולם לא חשב שיזדקק לבקש עזרה.

הם עלו ארצה מקובה, עם ניצוץ של ציונות אמיתית בלב, ילדו פה שתי בנות וקיוו להקים בית בישראל, אלא שהמצוקה כמעט והכריעה אותם, והם החלו אפילו לחטוא בהרהורי ירידה,
כי כוחם לא עמד להם. הוא עבד בניקיון בבית מלון, והיא לא יכלה לעזור הרבה בפרנסת המשפחה
בגלל הלידות הצפופות. שניהם נכשלים שוב ושוב בבחינות של משרד הבריאות, כי אין להם כלל תנאים ללמוד ולהתכונן לבחינות האלו, ואין להם יכולת כלכלית ללמוד בקורסי הכנה שמיועדים
לכך. בניסיון לשלוח את הבת הבכורה למעון של ויצ"ו הם צברו חוב גדול, שהלך ותפח, כי ויצ"ו
מצמידה גם ריבית הגונה... הילדה הוצאה מייד מהמעון, ולא הואילו התחנונים להקלות והנחות.
בינתיים, בעוד החוב הולך וגדל מדי חודש, מסתבר שהתינוקת השניה צורכת חיתולים חד-פעמיים
ו"מטרנה", והכל כל-כך יקר, ולא עוזר הרבה שעברו לדירה קטנה יותר, כדי להקל במעט על
סעיף שכר הדירה.
והחברה שלנו מקשיבה, כאמור, ושומעת שהחבר שלה לעבודה כבר לא ישן בלילות, והיאוש אוכל
אותו בכל פה, בעיקר כשהוא יודע שמקום העבודה שלו הוא זמני, ואז היא מפעילה את הכישורים
הסורופטימיסטיים האחרים שלה:

בשלב ראשון היא מתקשרת למנהלת ויצ"ו בארץ, מציגה את הבעיה, כמו שישראלית יכולה לעשות זאת (הרבה יותר טוב מעולה חדש שגם מתבייש וגם מגמגם בעברית), משכנעת את המנהלת המכובדת, ומשיגה ביטול הריבית (!!!) ופריסת החוב ל - 10 תשלומים!!!
וכבר הקובני שלנו נושם לרווחה.

בשלב השני היא מגייסת את המועדון: חברה אחת מצאה חברים בקיבוץ מעברות, שמיד ארגנו
תרומה יפה של "מטרנה", המשפחה קיבלה במשך כל השנה משלוחים של "מטרנה" – תרומת המפעל!! כשהמענק הזה לא הספיק גייסנו את "ידידות המועדון" - חברות שמקורבות לאוכלוסייה הדתית - ובבני-ברק - המחירים זולים יותר.

בשלב השלישי "גייסנו" את מפעל "סאנו" שמייצר חיתולים חד-פעמיים, והם נענו לנו ושלחו כתרומה חבילה גדולה ויפה, ושוב - היה צורך להשלים בעזרת חברות המועדון וידידותיו מהמגזר הדתי...

בשלב הרביעי, כשהבחור פוטר ממקום עבודתו, מצאה החברה היוזמת מקום עבודה לאשתו, ושוב - בעזרת היכרות וקשרים אישיים ותוך הפעלת יכולת השכנוע. לאחר מספר חודשים פוטרה גם אשתו ממקום עבודתה, ושוב הפעילה חברתנו את כישוריה, והחזירה אותה לאותו מקום עבודה!

בשלב החמישי, התעוררה בעיה קשה ממקום לא צפוי: אמה של האישה הובאה מקובה כדי
לעזור לטפל בילדות, וכדי לאפשר לאם לצאת לעבודה. ואולם היא היתה חייבת לחזור לקובה,
כי הותר לה לשהות מחוץ למדינה חודש אחד בלבד, והיא שהתה 11 חדשים. לכן היה צורך דחוף
לשלם את הקנס לממשלת קובה ולקנות לה כרטיס טיסה בחזרה – משימה שהמשפחה לא יכלה
לעמוד בה בשום אופן. שוב התגייסו חברות המועדון, שגייסו גם קרובי משפחה וחברים טובים,
והצלחנו לאסוף סכום גדול ויפה שמימן כמעט את כל ההוצאה!

מאוחר יותר, לאחר כשלון נוסף בבחינות הדיפלומה, הבחור עובד כסבל במפעל כימי – אבל נחמה אחת קטנה בכל זאת יש – הוא יודע שהוא לא לבד, ובכל פעם – רגע לפני שהוא מאבד כל תקווה, הוא זוכר שיש כתובת, ואני די בטוחה שהוא ואשתו יודעים כבר לומר "סורופטימיסט" בלי לטעות...